Search This Blog

Loading...

Monday, September 26, 2016

עודד טוויק חושף: "כך הצלתי את אחותי ושמונת ילדיה מכת 'לב טהור'"


בשבוע שעבר פשטה משטרת גוואטמלה על חברי כת 'לב טהור', שעברו להתגורר באחת השכונות העניות במדינה. הכת מונה
 כחמישים משפחות, המנהלות אורח חיים דתי סגפני במיוחד ורווי סבל. לדברי חברים לשעבר בכת שהצליחו להימלט, מדובר בקהילה שמנוהלת על ידי הרב שלמה אלברנס, והוא השליט והמחליט הבלעדי על חיי החברים. שגרת יומם מנוהלת באופן תורני קפדני, עם איסור מוחלט להשתמש בכל סוג של תקשורת. הילדים מנועים מלשחק בצעצועים, חל איסור ליהנות ממאכלים ומותר לצרוך מזון בסיסי ביותר. הילדים חיים במשטר פחד וחווים התעללות גופנית ונפשית כחלק משיטת החינוך. הם מופרדים מאימותיהם ובגיל 12 משודכים לבני הקהילה ומביאים יחד לעולם ילדים בגיל צעיר ביותר.

עם פרסום תמונות ראשי הכת מובלים לתחנת המשטרה בגוואטמלה, הרשה לעצמו עודד טוויק, תושב ראשון לציון, לחייך. הוא ידע שבזכות המידע שהעביר לרשויות החוק בגוואטמלה, והודות לדבקותו במשימה, אולי יש כאלה שיינצלו מציפורני הכת.

חתונה בשידוך


טוויק בן ה־42, נשוי ואב לשתי בנות, מנסה לנהל אורח חיים שגרתי. הוא בעליו של עסק למוצרי חשמל, שמפרנס אותו ואת משפחתו כבר תקופה ארוכה. טוויק וארבעת אחיו נולדו וגדלו בשכונת נחלת יהודה, התחנכו במוסדות החינוך בעיר וכשבגרו פנה כל אחד מהם לדרכו. בחלומותיו השחורים ביותר לא תיאר לעצמו טוויק שדווקא אחותו הצעירה, זו שהייתה חיילת מצטיינת במשרד הביטחון, תביא לשינוי בחייו ותסחוף אותו למסע חוצה גבולות.

"אחרי הצבא אחותי טסה לארה"ב ונשארה לגור שם. היא הייתה ילדה קטנה אחרי צבא ומצאה עבודה כעוזרת בית במשפחה חרדית", הוא מספר. "באותו בית

היא גם חזרה בתשובה ובקהילה שמעו עליה. יום אחד הגיעה השדכנית והציעה לסדר לה חתן. בדיעבד התברר שהשדכנית עבדה בקהילת 'לב טהור', והייתה אמורה לגייס נשים לכת. בעלי הבית שבו עבדה אחותי שכנעו אותה להתחתן עם המיועד, שלדבריהם היה בחור טוב ואמיד. הלחץ עשה את שלו ותוך זמן קצר אחותי מצאה את עצמה מתחת לחופה. מבלי ששמה לב, היא נכנסה לקהילת 'לב טהור', היישר אל הכת. יחד עם בעלה היא הביאה לעולם שמונה ילדים, והמשפחה התגוררה במונטריאול עם אנשי הכת".

היית איתה בקשר?

"משיחות איתה הבנתי שהיא מתחזקת, חוזרת בתשובה וחיה בצורה מאוד שמרנית, אבל לא תיארתי לעצמי שהיא נמצאת בכת או במקום סגפני שכזה. העדפתי להאמין שאלו החיים שלה כעת ושאני צריך לכבד את זה, כדי לא להפריע לה ולא לעשות תהפוכות בחייה הפרטיים, שעלולים ליצור ריב בינה לבין בעלה".

שגרת חייה של האחות התנהלה כך במשך 13 שנה. "מדי פעם היא הייתה מתקשרת ומתעדכנת במה שנעשה בישראל", אומר טוויק. "בדיעבד הבנתי שלא היה לה שום כלי תקשורת מלבד טלפון. לא הייתה לה שום אפשרות לדעת מה נעשה בארץ".

יצא לך לבקר אותה בביתה שבמונטריאול?

"היו גם תקופות שביקרתי אצלה, אבל הם שיחקו משחק שהראה כמה טוב להם. היא לא עירבה אותנו בפני הרב שלה או בפני שאר חברי הקהילה, לכן לא התעורר בי חשד. גם אם ראיתי דברים שלא מצאו חן בעיניי, העדפתי לשתוק כדי לא לגרום למהומות או לצרות אצלה".

טוקבקים זוועתיים


במשך שנים ארוכות חי טוויק בידיעה שאחותו מנהלת חיי דת אדוקים, אך לא הבין את גודל מצוקתה. אבל לפני חמש שנים הכל השתנה. "בשנת 2011 הגיע אליי לעסק לקוח חרדי", הוא מספר. "הראיתי לו תמונות של אחותי, התגאיתי בהיותה חרדית וסיפרתי לו על המקום שבו היא נמצאת. הלקוח החוויר, הפטיר אמירה ביידיש ושאל אם אחותי נמצאת אצל הרב שלמה אלברנס, מנהיג הכת. לא ידעתי מי זה ושאלתי במי מדובר, אבל הוא השיב לי שזה לא משנה. מאחר וזה הציק לי, נכנסתי לאינטרנט ובאחד האתרים החרדיים מצאתי כתבה על הרב המדובר. הטוקבקים היו זוועתיים. נכתב שם שהוא מתעלל בילדים ומחתן אותם בגיל צעיר. העניין לא נתן לי מנוח והחלטתי להמשיך לחקור. התקשרתי לאחותי, שאלתי אם זה נכון והיא הכחישה מכל וכל וטענה שכל מה שמופיע באינטרנט הוא שקרים".

והשתכנעת?

"לא. לא קניתי את זה והמשכתי להציק לה. היא הבינה שאני מהדק את החגורה ומתחיל לקלוט שהיא במקום לא טוב. היא פנתה לחברה ישראלית, ותוך כדי שיחה סיפרה לה על הנידוי שהיא עוברת, בגלל שחושבים שהיא לא מחנכת את הילדים כהלכה. היא השביעה את החברה שלא תספר לי על זה, אבל החברה כמובן התקשרה מיד ואמרה לי שצריך להתערב בדחיפות, כי אחותי נשאבה לכת ומצבה לא טוב".

טוויק התקשר לאחותו, אמר לה שהוא יודע הכל, "ואז, בבת אחת, הכל השתחרר אצלה", הוא אומר בהתרגשות. "היא סיפרה לי בצעקות ובבכי שהילדים לא אצלה ושהיא סובלת קשות מאנשי הקהילה. אמרתי לה שהיא לא לבד, שאני קונה כרטיס טיסה ובא להציל אותה".

מה הרגשת באותם רגעים?

"זה היה היום הקשה ביותר בחיי. נכנסתי לבית והתמוטטתי על רצפת האמבטיה. לא האמנתי שזה אמיתי".

כשהוא מודע לגודל המשימה שהוטלה על כתפיו, החל טוויק לחקור את נושא הכתות. "רציתי להבין איך מטפלים במצוקה של אנשים שנשאבו לכת. הצלחתי לעשות את הבלתי יאומן ולחפש אחר אנשים שהיו בכת, או כאלו שמכירים את הרב שלמה. כך הגעתי למישהו שהצליח לברוח משם עם בת הזוג שלו, צעירה בת 16, עם התינוק המשותף שלהם. השניים ברחו מהכת וחזרו בשאלה, ולמזלי שמחו לסייע לי. למרבה המזל, אותו בחור לקח איתו חומר על הכת בתוך דיסק און קי. הגעתי לבית שלו ובמשך ימים שלמים למדתי הכל על הכת ועל דרך הפעולה שלה. התברר שמחתנים שם את הילדים בגיל 12, שמתעללים בהם ושנותנים להם כדורים פסיכיאטריים כדי להשאיר אותם תחת שליטה".

נשמע שנשאבת עמוק לתוך הסיפור. ומה עם המשפחה הפרטית שלך? לא ביקשו שתוריד הילוך?

"בתחילת הדרך הייתי יושב בעבודה עד אור הבוקר כדי לאסוף חומרים. אשתי אמרה לי שאני מוכרח להפסיק עם זה, כי אני כבר לא רואה את הילדות ולא משקיע בהן זמן. בלי לחשוב אמרתי לה שאם היא רוצה, היא יכולה להיפרד ממני. עד כדי כך הייתי שקוע ומרוכז רק בזה. כשהיא נחשפה לסיפורים הקשים והבינה מה מניע אותי, היא התגייסה לסייע לי. עם כל החומרים המפלילים שאספתי, טסתי לקנדה במטרה להגיש את החומר המרשיע לרשויות".

טענותיו של טוויק נפלו על אוזניים קנדיות קשובות. "כשהם קיבלו את החומרים שלי, התחילו מיד לחקור את הכת. הרב שלמה הבין שיושבים לו על הזנב והחליט לברוח עם הקהילה למחוז אחר, וגם שם הבינו שיש להם עסק עם כת אסורה. גם הפעם אנשי הכת הבינו שאני בעייתי והבריחו את אחותי יחד עם הילדים לגוואטמלה. אגב, את כל זה ידעתי דרך מישהו שהכיר אותי מבלוג שכתבתי, והוא זה שעדכן אותי שראה את אחותי בגוואטמלה. כשהגעתי לשם הבנתי שהחוקים השתנו. הבריחו אותה למקום שיש בו פשע ואין בו דין ואין דיין. התגוררתי שם כחודש וחצי על מנת ליצור קשרים ולהכיר את הישראלים, כשהמטרה הסופית הפעם היא להוציא את אחותי בלי שיבריחו אותה שוב. חזרתי לישראל כדי להתכונן למבצע חילוץ. במקביל גם חזרתי ליצור איתה קשר, אבל היא הייתה מאחלת לי דברים איומים, כי לטענתה בגללי אנשי הכת רדפו אחריה".

במילים אחרות, היא רמזה לך שתרד מהסיפור.

"למרות כל מה שהיא אמרה, הודעתי לה שלא יעזור לה שום דבר, כי אני אגיע עד אליה ואחלץ אותה למען הילדים שלה".

שיקום מתמשך


אחרי ארבעה חודשים טס טוויק שוב לגוואטמלה, הפעם כדי להחזיר את אחותו הביתה. "הגעתי לשם ובלי לחכות דקה פניתי לחבר, שיחד איתו הגעתי לבניין בו היא התגוררה. התקשרתי מטלפון ציבורי ואמרתי לה שתצא החוצה מיד, כי אני עם אנשים חמושים ובאנו לקחת אותה. היא אמרה לי שנחכה כי עוד מעט שבת ושנמתין לצאת השבת. אמרתי לעצמי שיש שיתוף פעולה וזה בסדר. הסכמתי לחכות. בלילה שבין שבת לראשון יצרתי איתה קשר ואמרתי לה שתצא יחד עם הילדים. המתנתי בחוץ עם שני רכבים שהיו בהיכון לבריחה, מוכנים למילוט. קבענו סימן - שאחד הילדים ייצא החוצה וינופף לשלום - וכשזה קרה נכנסתי עם החברים שלי, לקחנו את הילדים ואת המזוודות, הכנסנו אותם לרכב ועשינו את הדרך לשדה התעופה ומשם לארגנטינה".

הקהילה היהודית נחלצה לעזרת טוויק ואחותו בתקופת המעבר וההסתגלות, ושם החל תהליך השיקום שלה ושל ילדיה. "אחותי יצרה קשר עם בעלה, סיפרה לו שנמלטה ולמרבה השמחה גם הוא הצליח לברוח ולהצטרף אליהם. אחרי חצי שנה עברה המשפחה לארצות הברית, שם יש לנו קרובי משפחה".

מה מצבם היום?

"שנה חלפה, המצב ממשיך ומשתפר והמשפחה עדיין בתהליך של שיקום. הם עדיין מנהלים אורח חיים חרדי, אבל לא באותה רמה כמו בעבר. יש להם מחשב, אופניים וכדור, דברים שהיו אסורים בתכלית האיסור".

אתה חושש לשלומך? מפחד מנקמה?

"אני מאמין שיש לי השגחה משמיים ואין לי פחד מכלום. אני מאמין שזאת השליחות שלי, ואם אוכל לעזור לכל מי שנמצא באותה מצוקה, אעשה את זה בשמחה. אני באמת מאמין שיש מי ששומר ודואג לי למעלה, לכן אין בי חשש להיפגע".

כששמעת שמשטרת גוואטמלה פועלת נגד ראשי הכת, הרגשת שסגרת מעגל?

"לא נעים לומר, אבל אני יודע שזה זמני. זה עניין של זמן עד שהם יברחו למקום אחר. יש שם אנשים מבוגרים שכבר יישארו שם, כי אין להם דרך להימלט. חשוב לי להדגיש, שאם יש אנשים שזקוקים לסיוע באירוע דומה, הם מוזמנים לפנות לדף הפייסבוק שלי, או לעמותת 'שי שלום ילדינו' שבה אני פעיל".

Sunday, September 25, 2016

הכת החרדית שוב נודדת: "התעללות? שקרים"

"לב טהור" שוב נודדת: שבועיים לאחר פשיטת הרשויות בגואטמלה על חצר קהילת הכת החרדית הקיצונית והחשדות להתעללות קשה בילדים, אנשיה עזבו היום (א') את המקום, והעלו טענות כי הם נרדפים בגלל אמונתם. הכת מונה כ-230 איש ואנשיה הגיעו אליה מישראל, ארצות הברית, קנדה, מכסיקו, אל סלבדור וכמה מדינות אירופיות.

אחד ממנהיגי "לב טהור", הרב אוריאל גולדמן, אמר כי חברי הקהילה יעבור לכפר במזרח גואטמלה עקב "ההטרדות", כלשונו, ובכלל זאת הפשיטה ב-13 בספטמבר על חצר הקהילה, בפרברי הבירה גואטמלה סיטי. הרשויות במדינה המרכז-אמריקנית אמרו כי אותה פשיטה בוצעה לבקשת הרשויות בישראל, כדי לאתר ילדה שנאסר להוציאה מהארץ. בנוסף, אותה פשיטה נועדה לחקור טענות להתעללות בילדים. בסך הכול, ב"לב טהור" 150 קטינים. גורם המעורה בנושא אמר כי בפשיטה נאספו 
ראיות רבות נגד ראשי הכת, והחקירה נמצאת בעיצומה. 

"אנחנו לא יכולים לסבול זאת יותר", אמר גולדמן. "אנחנו הולכים להתחיל מחדש". הקבוצה מתכוונת לעבור לכפר המרוחק 50 ק"מ מהבירה גואטמלה סיטי. הם קנו אדמה במקום כדי לבנות שם בתים, אבל בינתיים חיים באוהלים. אלו יהיו נדודים נוספים עבור הכת, שעזבה את ישראל, קנדה וארצות הברית עקב טענות חוזרות ונשנות להתעללות בילדים. "כל ההאשמות שקריות. זה פשוט ניסיון להפחדה", אמר חבר הקהילה, דויד סנדולבל מגואטמלה.
   
בתחילה הקהילה התיישבה בגואטמלה בכפר חקלאי שבו מתגוררים ילידים, אבל במהרה החלו עימותים עם המקומיים, והכת עברה לפני שנתיים לבירה. המקומיים טענו אז כי היהודים אינם מכבדים את מנהגי המקום. עד שנת 2013 התגוררו אנשי "לב טהור" בעיירה סנט אגט בפרובינציית קוויבק שבקנדה, אך נמלטו לעיירה צ'טהאם במחוז אונטריו, לפני המעבר לגואטמלה.

לפי ההערכות, מנהיג הכת שלמה ארז הלברנץ קיבל החלטה להעביר בחשאי את הכת שלו לגואטמלה לאחר שהרשויות בקנדה החלו להילחם בו ולדרוש להעביר ילדים למשפחות אומנה. משפחות חברי הכת בישראל טוענות כי מנהיג הכת הלברנץ מתעלל בילדים באלות, בקולבים ובברזלים ונועל אותם במרתפים. רשויות הרווחה בקוויבק קיבלו דיווחים שהילדים קיבלו מלטונין כדי לשלוט בהתנהגותם וכי מנהיג הכת מחייב את הילדים להינשא בגיל 14.

הלברנץ הורה בעבר לחברי הכת לפתוח בשביתת רעב עקב יחסם של שלטונות קנדה. בין חברי הכת גם אזרחים ישראלים שמשפחותיהם בארץ לוחצות בשנים האחרונות על ישראל להתערב מול הרשויות כדי להחזיר את יקיריהם לארץ. לפני שבועיים הרשויות עצרו את ראשי הכת וגם לקחו תחת חזקתם עשרות ילדים ותינוקות ישראלים.  

מה ממגנט אותם לאומן?

איך הצליחה חסידות ברסלב שאפיינה את עצמה כ"חסידים המשוגעים" להפוך את ההגעה לקברו של רבי נחמן באומן מאירוע בו היו משתתפים בודדים שהסתננו בדרך לא דרך ובזהויות בדויות, לתופעה המקיפה 

כיום עשרות אלפי יהודים מכל רחבי העולם ומכל מגזר ואף מכל חסידות?
על הסוגיה הזו שוחחנו  עם הפרופ' רון מרגולין, איש אוניברסיטת תל אביב שחקר תופעות דומות 

ביהדות. ל
לדבריו לא חסידות ברסלב כמוסד היא שיצרה את תופעת הנהייה לאומן "אלא מדובר בצורך של ההמונים 

שמצאו את ביטויים בתופעה הזו, בהשתלבות עם המנהג הזה".
פרופ' מרגולין מזכיר ומציין כי בתמונות ישנות ניתן לראות מספר נמוך של כארבעים איש וילדיהם המתכנסים סביב קברו של רבי נחמן, "מדובר במשהו מאוד פנימי ומשהו מאוד צנוע שהפך לתופעה המונית שלא ניתן לשייך אותו לאדם ספציפי למרות שישנם אנשים ספציפיים שקידמו את העניין, אבל הם לא היו יכולים לעשות 

זאת ללא הצרכים האישיים של הרבה אנשים שביקשו ליישם את הצרכים הללו בנסיעה לאומן".
כשנשאל אודות הנכונות של ציבור רחב כל כך לקבל את קריאתו של רבי נחמן לעלות לציון קברו דווקא בראש השנה משום שזהו החג "שלו", אומר פרופ' מרגולין כי אמנם "בחבורת החסידים הספציפית והקטנה שהתקיימה במשך עשרות שנים מאז מותו של רבי נחמן בראשית המאה ה-19, כוחו והחיבור האישי אליו מסבירים את זה", אך מעבר לכך "אי אפשר להבין את סדר הגודל של ההגעה אליו, גם של מי שלא נמצא 

בעולם הברסלבי.
"נראה שצריך לשם כך לתת דין וחשבון למקום של הממד המאגי בעולם היהודי. זה לא פשוט כי לכאורה יש מתח בין תפיסות מאגיות לבין מסורת ישראל וציוויים מפורשים בתורה שאוסרים על ביטויים חיצוניים שהיום יכונו כמעשים מאגיים, אבל יש כנראה כוחות רציניים מאוד שגורמים לאנשים לחוש שבמקום כזה הם יזכו 

בברכות או ביתרונות שלא יזכו אם יישארו בביתם בראש השנה".
עוד נשאל פרופ' מרגולין כיצד קורה שבראש השנה באומן קיימים מנייני תפילה לחסידויות שונות כדוגמת חב"ד ואחרות, ולמעשה אותן חסידויות שבמשך ימות השנה מתעמתות על לא מעט סוגיות מקבלות לפתע 

את סמכותו של רבי נחמן.
לטעמו אין כאן עניין של סמכות "כי סמכות היא עניין של רבנים חיים ורבי נחמן הוא ראשון האדמו"רים שאינם חיים. זו סמכות מופנמת שהרי הרבי לא יכול להטיל חרם על מי שלא ייסע אליו. זו הילת הדמות והיסודות של הציפייה והאמונה שהיא מעבר לשכל, וזה עניין עקרוני בברסלב – אמונה ביסוד הלא שכלי, מה שמעבר 

לשכל, מה שמתחבר לרעיון של הגעה לקברו של רבי נחמן בראש השנה ולזכות בברכה שלו".
לטעמו של פרופ' מרגולין הנהייה אחרי הנסיעה לאומן נובעת מכך ש"אומן הפכה לאנטיתזה לחיים היומיומיים של האנשים בארץ. הרבה אנשים מהציונות הדתית המודרנית מעדיפים להתנתק ממשפחותיהם ולהגיע לארץ הנוכרים בקרב האוקראינים. יש כאן איזושהי התרסה שהממד המאגי מאפשר לה לבוא לידי ביטוי. כלפי חוץ הנקודה היא שיש כאן ברכה", אומר מרגולין הסבור כי מאחורי הממד החיצוני של בקשת הברכה מדובר בהתרסה כלפי חיי היומיום. הוא מספר על ביקורו היחיד באומן: "הייתי עם עדי רן בהקשר לסרט שנעשה על אומן וראש השנה. בערב החג הוא התיישב על כסא בפתח הבית שבו היינו ואמר שמרגע זה אני בקו טלפון פתוח עם ריבונו של עולם עד סוף החג.

 כלומר יש תחושה שהמיקום הפיזי הוא פתח השמים, לא ארץ ישראל, לא ירושלים ולא הר הבית אלא מקום 

קברו של רבי נחמן. יש כאן אמירה שיש בה ממדים של התרסה, גם אם לא מודעת".
עוד נשאל פרופ' מרגולין אודות השתתפותם של ידוענים מהמגזר החילוני לחלוטין בנסיעות לאומן והאחרון שהתבטא בהקשר זה היה השחקן שלמה בר אבא שסיפר באחת התכניות בערוץ 2 על היום בו עמד בשעת תשליך עם המוני המתפללים וכאשר הרב שהמליץ לו להגיע לאומן שאל אם הוא מרגיש משהו. בר אבא השיב שאינו חש כלום והרב הציע שיגיד 'סליחה'. בר אבא לא הבין מדוע להגיד 'סליחה' ובכל זאת החליט 

לומר את הדברים ומאותו רגע פרץ בבכי לא מוסבר...
פרופ' מרגולין רואה בהגעתם של הידוענים הללו "שאלה מעניינת על החברה הישראלית ומה שעובר עליה. אני לא חוויתי חוויה כזו. מרגש היה הרבה יותר למכירי כתבי רבי נחמן להגיע לברסלב ששם הדברים נוצרו, אבל יש אנשים שמרגישים זאת. יש משהו לא נורמאלי בסיטואציה שבה אדם מגיע ללב עיירה אוקראינית ועשרות אלפי ישראלים לבושים לבן חוגגים את ראש השנה. האווירה מאוד מיוחדת והסיטואציה השונה 

עושים לאנשים מהפך, לפחות רגעי, תחושה של התחברות למשהו שלא מחוברים אליו רוב הזמן ושינוי פנימי. יש כאן הפיכת לב שהסיטואציה והאווירה והדיבור והאווירה יוצרים. זו ההתרסה. קורה לאנשים שם מה שלא 

קורה ברחובות תל אביב וירושלים".
לקראת תום השיחה עמו התבקשת פרופ' מרגולין להתייחס לתופעת ההתרסה נגד ההתרסה, התופעה בה בני הציונות הדתית טוענים בקול רם, ולעיתים גם משלבים נימת בוז בדבריהם, כי המקום לחוג בו את ראש השנה הוא ארץ ישראל, ירושלים או מערת המכפלה ולא אוקראינה על טומאת ארץ העמים שבה.

 מרגולין ממליץ "במקום לדבר בסגנון כזה צריך לשאול את עצמנו מה קורה כאן. למה אנשים שחלקם גרים לא רחוק ממערת המכפלה וירושלים לא חווים את אותו דבר שחווים באומן גם כאן. אולי העובדה שהמקומות הללו הפכו כל כך טעונים במתח הקיומי והביטחוני שאנחנו חיים בתוכו ושחלקם הם הלב של המתח הזה זה מקשה 
על החוויה הרוחנית שהיא לא פוליטית אלא אישית, בין אדם למקום".
"העניין הוא עניין רציני שאינו קשור לעמדה הפוליטית אלא למצב הנפשי של האנשים. השתלטות הפוליטיקה על החיים הרוחניים מונעת מהחיים הדתיים לתפקד כחיים רוחניים אצל הרבה אנשים. זה לטעמי ממד העומק שמביא אנשים לנסוע לאומן", אומר מרגולין וחותם בנימה הנשמעת לכאורה כפוליטית בפני עצמה כאשר הוא קובע כי יש לעשות מעשה שיפריד בין התפקוד הדתי לממד הפוליטי. "יש לאנשים צרכים אישיים קהילתיים שצריכים להיות נקיים מפוליטיקה".

Thursday, September 22, 2016

ניצול מיני, שעבוד כלכלי: "הרב אמר לי: הפכת אותי להומו"


"מאותו רגע שהכרתי אותך, קרו לי שני דברים: נהייתי הומו, תצחק או לא - קרה לי משהו, ותאמין לי היו לי את האפשרויות האלו לפני כן בגדול. ב' - מאותו יום נכנסת לי לנשמה... הילד שאני הכי אוהב... בחיים לא נהניתי כמו שאני יחד איתך".

במילים אלו - מתוך שיחה שהגיעה לידי ynet (האזינו להקלטה) - מתוודה רב על מערכת יחסי שליטה וניצול מיני עם נ', בחור מקהילתו. לטענת נ', הדברים אירעו בעת שהיה בן 14. הפרשייה כוללת ניצול מרות, שליטה נפשית, כלכלית ומינית, לכאורה, שאותה הוא מתאר כאן, בראיון ראשון מול מצלמה – ונמשכה לטענתו אל תוך חייו הבגירים, כאשר הרב השליט טרור אף על רעייתו.

נ' אזר אומץ והתלונן במשטרה. אך לדברי עורכת דינו, רבקה שוורץ, מטעם ארגון "מן המיצר" - התנהלות רשויות החוק בפרשה מעבירה מסר מסוכן למתלוננים מהמגזר החרדי, ובהם קורבנות פוטנציאלים נוספים של אותו הרב.



אומרים שחרדים מטייחים פגיעות מיניות", אומרת עו"ד שוורץ, "והנה, כשחרדי אוזר אומץ ומתלונן במשטרה על פגיעה חמורה, עם ראיות - התיק מעלה אבק והחשוד מסתובב חופשי. איזה מסר זה מעביר לקורבנות הנוספים?"

ניצול מיני במסווה של "חינוך"


הסיפור הלא ייאמן הזה מתחיל בעשור הקודם, כאשר רב חרדי מקבל לידיו חבורת נערים קטינים מקהילה חסידית קיצונית. בין הילדים שזכו "לחינוך מחודש" אצל אותו רב, היה גם נ', רק בן 14 באותה העת.

"גדלתי קהילה חרדית אדוקה וסגורה", הוא מספר. "גיליתי כישורים אמנותיים ורציתי להתפתח בהם, ללמוד על העולם. לא ראיתי את עצמי חי בעוני כמו ההורים שלי". אבל דווקא רצונו של נ' בחיים שונים, הוביל את הקהילה להצמיד אותו לרב משגיח, שתפקידו יהיה לשמור את נ' בתלם הקהילתי. לטענת נ', לאחר תקופה קצרה של "שיחות נפש" שנועדו להחזיר אותו אל זרועות החצר הסגורה - החל הרב לנצלו לסיפוק צרכיו המיניים, לכאורה.

"אז לא היה לי מובן מה הוא עושה. באתי מבית חרדי, לא נחשפתי מעולם לתקשורת. זה כמובן התחיל בהדרגה, בהתחלה היו מחמאות אישיות - 'איזה יפה אתה', 'איך אתה נראה טוב' ו'אני אוהב אותך". משם, משחזר נ', החלו החיבוקים "האבהיים" לקבל בהדרגה אופי מיני מובהק, והתרחבו למערכת יחסים מינית המוצגת "כאהבה" מצדו של הרב כלפי נ'.

גילית התנגדות?

"התנגדתי, אבל היכולת שלי הייתה אפסית. הוא אדם גדול, גם פיזית. כמובן שהייתי קטן מאוד, וביכולת המילולית שלו הוא פשוט היה שוטף אותי. גם פיזית לא היה אפשרי לצאת מזה. כמובן שבכל פעם הייתי משתכנע שזו בעצם אהבה, ואין בזה שום בעיה. לא היה לי עם מי לדבר, וגם היה פחד לדבר. ראיתי את הנזק שיהיה רק לי אם אני אדבר. הוא גם כל הזמן אמר לי: אני מסודר, אני נשוי, החיים שלי בסדר. אם תדבר אתה גמור, לאיפה תלך? מה תעשה?"

נ' מספר כי כאשר החלו שמועות כי אותו רב, מחנך במקצועו, תקף מינית ילדים במוסד החינוכי שבו לימד, הוא נשלח על ידי ראשי הקהילה לחו"ל, אך נ' המשיך לראות בו "אב רוחני" ולנהל עמו קשר הדוק ותלותי. לאחר שהרב חזר לישראל, נ' חזר להתגורר עמו.

זוגיות "בהשגחת הרב"


עורכת דינו של המתלונן, רבקה שוורץ, מתארת מסכת קשה של קשר תלותי שפיתח נ' באותו רב מקטנות, לכאורה. לדבריה, הוא הפך להיות עבד נרצע לכל גחמותיו. היא מציינת שכל כסף או זכות ליציאה מהבית הייתה צריכה לבוא בתמורה "לטובת הנאה מינית", וכן שכל תגמול כספי שהתקבל בגין עבודתו של הבחור הצעיר, הועבר ישירות לאותו רב.

עורכת הדין טוענת כי לאחר תחנונים ממושכים מצדו של הבחור שירשה לו להינשא, נאות הרב - שחש נפגע מן הבקשה - להתיר לו להינשא לר', בת למשפחה שהייתה "תחת חסותו".

בעת הנישואים הייתה ר' קטינה בת 16,והזוג הצעיר חויב להתגורר בביתו של הרב, לדבריהם, תוך שהוא ממשיך במסכת השליטה בהם. השניים חויבו לקבל את רשותו לכל דבר, נאסר עליהם לישון בחדר אחד למעט פעם בחודש, בעת הטבילה במקווה - וגם אז הם חויבו למסור דיווח מפורט על מעשיהם. "לא שנאתי את בעלי, לא אהבתי אותו, חיינו יחד כי זה מה שקבעו לנו", ר' אומרת.

בכל אותה העת לא ידעה ר' כלל על המתרחש בין הרב לבין בעלה. "בשבוע שבו גיליתי מה הוא עבר תחת אותו בן אדם שהערצתי, אהבתי והאמנתי לו - רק אז בעצם הבנתי מה קרה לי כל השנים. באיזה חושך הייתי. זה היה שבוע אחרי שפגשתי את אמא שלי, שאותה לא ראיתי 12 שנה בעקבות הסתה קשה נגדה".

נ' שהחל להבין את הסיטואציה שאליה נקלע, החל מתעד את השיחות שהתקיימו בינו לבין הרב החשוד. בשיחות אלו נשמע הרב מתוודה, לכאורה, על אהבתו המינית אליו מאז היותו ילד בן 14.

"לא ידעתי שזו מציאות לא נורמלית"

בני הזוג הביאו לעולם כמה ילדים. לאחר כל לידה טוענת ר' כי הרב דרש ממנה לחזור לעבודה באופן מיידי - ולהעביר אליו את השכר שהרוויחה, קצבת ביטוח לאומי או כל הכנסה אחרת שקיבלו. הרב אף הקפיד לנהל עם כל אחד מבני הזוג שיחות בנפרד, שבהן לטענת הזוג, ניסה לסכסך ביניהם לבל יתאגדו נגד שליטתו בהם.

הוא נהג בטקטיקה של 'הפרד ומשול'. הפריד בינינו, שלט לנו בחיי המין, ושלל ממני אפשרות לבחור מה לעשות מתי ואיך; לאיזה מוסדות לשלוח את הילדים... הוא פשוט קבע לנו כל דבר בחיים. גם בהוצאות כספיות. לא יכולתי לקנות דברים על דעת עצמי, ואם הייתי צריכה לנסוע באוטובוס, הייתי צריכה לבקש ממנו כסף. את הקצבת ילדים שלנו הוא לקח. היא נכנסה לנו לחשבון, אבל הוא דאג שבכל חודש אעביר לו אותה עד השקל האחרון, וחלילה לא אקח אפילו שקל לעצמי".

ר' מכנה את הרב החשוד "אדם שפל שחושב שהחיים של אנשים אחרים נתונים בידיו. נולדתי למציאות הזאת", היא מדגישה. "לא יכולתי לדעת שזו מציאות לא נורמלית. היום אני ובעלי יכולים לשבת יחד על הספה ולאכול גלידה, וזה לא מובן מאליו. לא יכולנו לעשות את זה עד לא מזמן. אני רוצה להגיד לכל מי שנמצא בסוג של כת: אל תפחדו! תצאו. פתאום כלום לא יהיה מובן לכם מאליו. פתאום לא תבינו באיזה חושך חייתם".

לפני כמה חודשים הוגשה למשטרה התלונה. הרב החשוד נעצר - ושוחרר ממעצר כמה שבועות אחר כך. מאז ממתינים המעורבים בפרשה להחלטת הפרקליטות, ובינתיים הוא מסתובב חופשי. עורכת הדין שוורץ מבהירה כי "הנפגעים עצמם אינם מעוניינים בהגנה או בחיסיון שמם, וצו איסור הפרסום - על אף שהוא כולל אותם - נועד להגן רק על החשוד. המעשים המתוארים בתמלול של 180 שעות הקלטה הם קשים וחמורים ביותר. אני תוהה ממתי נותנות רשויות החוק כזו הגנה על חשוד, ומדוע אינן מאפשרות לציבור לדעת על מעשיו ולהתגונן מפניו".

הפרקליטות בתגובה: התיק התקבל לפני זמן קצר

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "תיק החקירה התקבל בפרקליטות לפני זמן קצר והוא נבחן, ככל תיק, ביסודיות רבה. המדובר בתיק מורכב מבחינה ראייתית ביחס לטיב היחסים בין החשוד למתלוננים ולמסגרת האירועים שנפרשים על פני שנים רבות. מעבר לכך, מטבע הדברים, אין באפשרותנו להתייחס לחומר הראיות, שבעניינו טרם התגבשה החלטה, וכן מטעמים של צנעת הפרט".

על צו איסור הפרסום של זהות המעורבים בפרשה, מסרה הפרקליטות כי החלטת בית המשפט "מתייחסת לאיסור פרסום כל פרט שיכול להביא לזיהויים של כל המעורבים בפרשה - זאת מכוח חוק שנועד להגן על נפגעי העבירה".

"באשר לטענה בעניין נפגעי עבירה מהמגזר החרדי, הפרקליטות מנהלת מדי שנה אלפי תיקים, בין היתר גם נגד נאשמים מתוך המגזר החרדי, ורבים מהם נשלחים לעונשי מאסר משמעותיים מאחורי סורג ובריח. כל תיק נבחן לגופו בהתאם למצב הראייתי וסיכוי סביר להרשעה, כנדרש במשפט הפלילי".

מהמשטרה נמסר בתגובה כי "מיד עם קבלת המידע מרשויות הרווחה אודות חשד להתעללות, נעשתה פנייה לקורבן העבירה ונפתחה חקירה. תיק החקירה נוהל במשטרה ללא שהות ובאופן מקצועי ויעיל לאורך כל הדרך, החל ממועד הגשת התלונה וכלה בהעברתו לידי פרקליטות דרום.

"מפאת צנעת הפרט, לצערנו לא נוכל להיכנס לפרטי הראיות וממצאי החקירה. לאורך כל הדרך, בכל פעם שעלתה האופציה לגבי קורבנות נוספים, היא נבדקת ולא נמצאו כל תימוכין להערות אלו. ככל שעורכת הדין סבורה כי ישנם קורבנות אחרים, הרי שזו חובתה המוסרית והערכית לבוא ולסייע בידי צוות החקירה במידע רלוונטי".

על כך מגיבה שוורץ כי "הקורבנות הנוספים אינם מוכנים להגיש תלונה בדיוק בגלל התנהלות המשטרה והפרקליטות, מחשש מוצדק שהתלונה שלהם לא תטופל!"

תגובת עו"ד ציון אמיר, המייצג את הרב החשוד: "אין בכוונתי לנהל את הגנת מרשי בתקשורת, אלא רק בין כתלי בית המשפט, אם הדברים יגיעו לשם".

האמא כאובה: "הקהילה לא מאמינה שהמורה תקף את הילד שלי"


לפני כחודשיים נגשה אמו של ילד בגן חב"ד בצפת לתחנת המשטרה בעיר והגישה תלונה מפורטת נגד מורה בגן שלטענתה תקף באכזריות ילד בן שלוש וחצי. בעקבות התלונה, עיכבה המשטרה את החשוד לחקירה, והוא הורחק מהעיר למשך חודש. במסגרת החקירה תושאלו כמה גורמים בצוות הגן, וסיכום חומרי החקירה אף הועבר לפרקליטות מחוז צפון להמשך טיפול ובחינה אם להגיש כתב אישום נגד המורה.
לפני כחודש, בתחילת שנת הלימודים, נדהמה האם המתלוננת כשגילתה כי החשוד בתקיפה חזר ללמד באותו מוסד. "חלק מהאנשים בקהילה לא מאמינים לי", כואבת האם. "אלה שיושבים בראש לא מאמינים לי או תומכים". יצויין, כי השנה שלחה האם את בנה לגן אחר של קהילת חב"ד בעיר.
האמא מתארת את שאירע לבנה הפעוט ומסבירה איך גילתה מה עולל לו המורה: "ראיתי שהילד לא רוצה ללכת אליו יותר, ואחר כך הוא סיפר מה שהיה שם, שהיו מעשים חמורים ביותר. זה קרה פעם אחת".
סייעת מגן חב"ד דווקא גוננה על החשוד בשיחה ל'וואלה' שמביא את הידיעה, ואומרת: "הגננת התקשרה לרב שמחזיק אותו ומשלם לו משכורת, ודרשה ממנו שישלחו מכתבים לכל ההורים להודיע שהוא חזר, ושיכתבו מי מסכים ומי מתנגד. רובם הסכימו. כולם מכירים אותו ומאמינים בו. זו סתם עלילה ולא היה שום מקרה".
מנהל הגנים של חב"ד בצפת סירב עד כה להשיב לפניות כתב האתר לידיעה זו, ותגובת משטרת ישראל כפי שנמסרה: התיק נמצא בחקירה, החשוד שוחרר בתנאים מגבילים.

Tuesday, September 20, 2016

הפצת התמונות האינטימיות של פרי: ארדן ביקש לתעדף את חקירת המשטרה

השר לביטחון פנים גלעד ארדן ביקש מהמשטרה לתעדף את חקירת גניבת הטלפון של העיתונאית שרון פרי והפצת התמונות האינטימיות שהיו שמורות עליו באינטרנט. ארדן אמר היום (א') כי הוא "מצפה מהמשטרה לתעדף את החקירה ולרכז את כל האמצעים והיכולות שברשותה כדי לאתר את הפוגע ולהביאו לדין".

ארדן, שמקדם עם המשטרה את נושא החמרת הענישה על עבירה של פגיעה בצנעת הפרט, שוחח בנושא עם גורמים במשטרה ואלה הבטיחו לתעדף אותה. כנראה הטיפול בה אף יועבר ליחידת הסייבר.

לאחרונה הקים השר ארדן צוות מקצועי שאמור להציע בזמן הקרוב דרכים להרתיע מפני גניבת מכשירים סלולריים, החמרת הענישה על עבירות שקשורות בנושאים אלה, הנחיית חברות הסלולר לחסום את המכשיר לכל שימוש ועוד. "אין ספק שגניבת מכשיר טלפון נייד היא חמורה במיוחד", אמר ארדן, "כפי שציין לאחרונה בית המשפט העליון בפסקי דינו".

אחרי שהסלולר שלה נגנב ותמונות אינטימיות שהיו עליו הופצו ברשת, אמרה פרי שהיא סבורה שהגנב עקב אחריה. "על פי מה שנראה לי, הוא עקב אחריי, הוא כן יודע מי אני, אחרת הוא לא היה עושה בזה שום דבר", אמרה לאולפן ynet. 

"אם הייתי אזרח פשוט מן השורה, שלא נמצא בתקשורת ובפרונט של הספורט הישראלי, אז אני משערת שהיה פשוט לוקח את הטלפון, עושה ריסט ומשתמש בו או מוכר אותו. הוא לא היה עושה שימוש בתכנים בכל מקרה", הוסיפה. 

אתמול כתבה פרי בפייסבוק כי תיקה וכל הרכוש שבו נגנב מהרכב שלה בחוף הים באשקלון. בהמשך נודע כי תמונות אינטימיות שהיו במכשיר הופצו ברשתות החברתיות. פרי הגישה תלונה בעקבות הגניבה, ובמשטרת אשקלון מנהלים חקירה בניסיון לאתר את הגנב, ומי שגם חשוד בהפצת התמונות, אך כרגע אין חשודים. 

"זו סערת רגשות, זה מביך, זה משפיל, זה על גבול האונס הווירטואלי", אמרה היום על התחושות, "כיוון שמפיצים דברים שלך ללא הסכמתך, זו פגיעה, לא משנה איך תסתכל על זה". פרי הוסיפה כי הפגיעה קשה בעיקר בגלל בנה בן ה-14: "היה חשוב לי כמובן לספר לו ולהכין אותו לעובדה שיכול להיות שהוא יילך היום לבית הספר וישמע מתלמידים שתמונות של אימא שלו הופצו בצורה כזו או אחרת. ההרגשה היא נוראית".

לסיום דבריה שבה על בקשתה מאמש - למחוק את התמונות. "זה מגיע לכל מיני אנשים, זה מגיע לילדים, זה מגיע לקטינים, זה מגיע למשפחות, זה מיותר, זה לא מעניין אף אחד".

פרי (44) משמשת מגישת ספורט בערוץ הראשון זה כארבע שנים, שבמהלכן הנחתה את תוכנית הרדיו המיתולוגית "שירים ושערים" ואת השידור המקדים של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל. עוד לפני כן עבדה כשבע שנים בערוץ הספורט והגישה בין היתר את חדשות הספורט.

"אני סבבה עם העירום שלי, אבל זה לא נותן לגיטימציה לצפות ולהפיץ"


עד לפני שבועות ספורים, רק מעטים בישראל הכירו את דניאל הולצמן. ואז סרטוני סקס שלה עם בן זוגה גילי מוסינזון דלפו מהקבוצה הסגורה בפייסבוק שבה התפרסמו לווטסאפ, שם עשו סיבוב בידי הרבה יותר מדי אנשים שלא הכירו אותה - והאנונימיות נגמרה.

קשה לומר על הולצמן, המתפרנסת בין השאר כדוגמנית עירום, שהיא ביישנית. ובכל זאת היה לה לא קל. "היה שלב של התפרקות", היא מודה בראיון ראשון. "כשהעלינו את הסרטונים לקבוצה בפייסבוק לקחנו סיכון. גילי אמר שיש מצב שיעשו עם זה משהו, אבל סמכנו על אנשים. לא חכם מצידנו, אבל חשבנו שמקסימום יגידו: איזה מגניב, גילי בקבוצת סקס. בפועל כל המדינה ראתה את הסרטונים. אנשים, כולל עיתונאים, העבירו אותם מאחד לשני - אגב, לגמרי עבירה פלילית. אז כן, אני סבבה 

עם הגוף שלי והעירום שלי, אבל זה לא נותן לאנשים זרים לגיטימציה לצפות בסרטונים ולהפיץ אותם".

היא נולדה לפני 23 שנה כדינה הולצמן, ילדת סנדוויץ' בין שני אחים גדולים ושניים קטנים, בשווייץ, שם שימשו הוריה כשליחי חב"ד. כשחזרו לארץ הם התגוררו בנתניה ואז הצטרפו לעיר החרדית ביתר־עילית.

בגיל שמונה, היא מספרת, התערער עולמה לראשונה כשהותקפה מינית. "זה נמחק לי מהזיכרון מהר מאוד. בגלל שאסור לספר כלום לאף אחד, ואין מי שמטפל כי מגוננים על התוקפים, זה פשוט נמחק לי. רק בתיכון נזכרתי שזה בכלל קרה. כשיצאתי בשאלה גיליתי כמה הייתי תמימה. המון חברות מסביבי נפגעו, לא רק בביתר".

ומה קרה כשהזיכרונות חזרו?

"כשזה התפרץ, בתיכון, הייתי בגיל ההתבגרות, עם הקשיים הרגילים, שאליהם נוספה בולימיה וגם פגעתי בעצמי".

לטיפול הגיעה רק אחרי התיכון, כשנכנסה לרטורנו, מרכז גמילה ליד בית־שמש. אבל דווקא במקום שהיה אמור להיות מוגן, הותקפה שוב. "עד היום לא יודעים מי זה היה. זה קרה באמצע הלילה והחדרים היו פתוחים כי היה אסור לנעול אותם מחשש שהבנות יפגעו בעצמן. הוא הסתיר את הפנים שלו מהמצלמות. רק אחרי התקיפה נעלו את הסורגים והדלתות, והמדריכים חזרו לישון בחדרים כדי לשמור עלינו".